חיבוק חזק במחנה השמדה

כשהגענו למחנה בטרבלינקה, היה ערפל נוראי, לא ראינו מטר קדימה. היה קור אימים ותחושה כבידה של זוועה.
יחד אתנו הגיעו למחנה עוד קבוצות, וזה עיצבן את עמר. הוא תפס לי את היד ומשך אותי משם. בגלל הערפל הכבד הזה לא ראינו אף אחד. אמרתי לו שאני פוחדת, אך הוא המשיך ללכת ומשך אותי אחריו, ואז הוא חיבק אותי, חיבוק חזק, עד שהרגשתי את דפיקות הלב שלו, למרות כל שכבות הבגדים ששמנו על עצמנו. זה היה רגע מאוד אינטימי שלי עם עמר.
כששחר התקשר אלי ואמר לי שעמר נהרג, נזכרתי באותם רגעים אתו. התנחמתי בזה שלפחות קיבלתי ממנו מתנה לכל החיים, את החיבוק החזק הזה בטרבלינקה.

אדוה הופשטיין