בחגיגת המימונה המשפחתית

מאז מות אמי, סבתו של עמר, אני מזמינה לביתנו את כל המשפחה בשמיני של פסח לחגוג את המימונה.
בפסח האחרון, עמר הגיע לחגיגת המימונה בביתי. השולחן היה ערוך בהמון דברי מתיקה ומטעמים, אני זוכרת איך הוא נכנס עם החיוך על פניו התמוגג מכלם סביב, שלח מבט לכיוון השולחן העמוס התעלם מכל המתוקים, נכנס ישר למטבח, שם קרן בתי ואני היינו עסוקות בהכנת הקוסקוס והמופליטות, ואז הוא אמר לי: ``הרבה זמן אין לי, תני לי לטעום משהו כאן במטבח כי אני חייב ללכת...`` לא וויתרתי לו. אמרתי לו שהוא לא מקבל פה כלום, שישב עם כולם ויחכה. הוא חייך כאילו אמר ``הפעם לא הלך לי...`` הוא חזר לסלון, התישב וחיכה עם כולם.

כוכבה ירושלמי