ידעת איך להקל עלי בדרכים המיוחדות לך

חודש לפני מלחמת המפרץ שברת רגל במהלך משחק כדורסל, ואני דאגתי איך תצליח לרדת למקלט עם הרגל המגובסת. בסופו של דבר לא ירדנו למקלט, ונסגרנו כולנו בחדר האטום.
באזעקה הראשונה, באמצע הלילה, נכנסתי לפאניקה. וכשכולם רצו לחדר, נזכרתי שלא שמתי נייר הדבקה על השמשות בסלון.
אני זוכרת את המבט שלך, איך קלטת כמה אני מבוהלת. דילגת לעברי על רגל אחת, לקחת ממני את גליל ההדבקה, ביקשת ממני להכנס לחדר האטום, ותוך שאתה מדדה על רגל אחת, מיהרת להדביק את השמשות וחזרת אלינו לחדר, כשאתה עוד מספיק להניח את הסמרטוט הרטוב בתחתית דלת הכניסה.
היית אז בן 15, ולמרות זאת, הצלחת עם חוש האחריות שלך, להשרות עלי תחושה חזקה של ביטחון. כשקלטת שאני לחוצה או מבוהלת תמיד ידעת איך להקל עלי בדרכים המיוחדות לך, אבל כשהייתי נרגעת, אהבת תמיד להסתלבט על הפאניקה שלי.

אמא