אני נאחז בזכרונות

מאז שעמר נהרג, מאז שהצלחתי להבין שזהו, שיותר אני לא אראה את אותו,
מלווים אותי מלא
זיכרונות, ולא תמיד אני יודע מהיכן הם צצים לי.
זיכרונות שלי ושל עמר: שם עשינו את זה, על הבחורה הזאת צחקנו ואת השיר
הזה אהבנו.
זיכרונות שלפעמים מעלים חיוכים, לפעמים תהיות, ולפעמים דמעות של אמצע
היום.
כל-כך עצוב לחשוב שזה מה שנשאר לי מעמר.
בזיכרונות האלה אני נאחז, אני אוחז בהם חזק ומודה על כך שיש לי את
הזיכרונות הנפלאים האלו.ושהכרתי בן אדם נפלא כזה.
אני כל-כך מתגעגע אליו, כמו שלא מתגעגעים לשום דבר אחר.

רועי חובש