תמיד תישאר בינינו

עמר, כבר כמה ימים שאינך עוד בינינו.

אבל בעצם איפה אתה? בפלאפון אתה לא זמין,  יש הרבה אנשים בבית שלך,  חלקם בוכים, חלקם פשוט שותקים,

אבל אף אחד מהם הוא לא אתה. חיפשתי במגרש הכדורסל, אבל המגרש ריק.

הייתי במרכז, באולם, בכולם יש אנשים אבל אף אחד מהם הוא לא אתה. עמר, רק רציתי שתדע שאתה חסר לנו מאד. איך זה ייתכן, שרגע אחד אתה כאן בינינו מדבר איתנו, צוחק איתנו ועלינו,מסתכל עלינו מגבוה (ועכשיו אפילו מיותר גבוה)   ופתאום אתה לא. אני חושב שאני יודע מה זה אומר,

זה אומר, שאין יותר את הכפכפים, הכובע, הגופיות, הקפה ואפילו השחמט והשש-בש. ומה עם אלה שהשארת מאחור?  המשפחה, החברים, הצבא, צופים ואפילו ה``צעיר``?מה הם אמורים לעשות עכשיו, כשאין להם סביב מי לסוב? גםבטלוויזיה דיברו עליך, אמרו שאתה איננו כאן,הם אמרו שהלכת, אבל אני יודע נגד כולם  שאתה תמיד תישאר בינינו.

ישראל שני