האתר לזכרו של עמר אל-קבץ

תמיד שם במקום הנכון וברגע הנכון

יום שבת בבוקר. טקס פתיחת השנה לחניכים. יאיר ואני, נכנסנו לאתר הבנייה בפארק המדע כדי ``להרים`` שתי וערב - מאין רשת ברזל גדולה שהיינו צריכים בדחיפות לכתובת האש. בעודנו מתרכזים ב``הרמת`` השתי וערב לא שמנו לב שמימיננו הגיחו שני שומרים. עוד בטרם הספקנו להתעשת הם החלו לחייג את שלש הספרות 100.

חשנו חסרי אונים, כשלפתע מאי-שם הגיחה לעברנו ``סוזוקי באלנו`` לבנה ועצרה שני מטר מאתנו. החלון נפתח באיטיות ומבעדו ראינו את פרצופו האדיש של עמר, כשלעיניו זוג משקפי שמש, וחיוך בזוית הפה. ``פרלמן, מה העניינים?`` הוא כבר הבין שאנחנו בצרות.
בשנייה אחת ספרתי לו הכל. והוא בשיא האדישות אמר לנו: ``יאללה כנסו לאוטו``. במראה הספקנו לראות שהשומר רשם את מספר הרכב.
ואז הוא אמר לנו שיש באזור החורשה שתי וערב, ובשביל מה היינו צריכים לחפש לעצמנו צרות? הוא החזיר אותנו לחורשה, מטר מהשתי וערב שהיו מונחים שם, ואמר: ``מפה כבר תמשיכו לבד, וזכרו, לא מספרים דבר לאף אחד``. שמרנו על שתיקה מלאה כפי שעמר ביקש מאתנו.
שני לילות מאוחר יותר, בלילה שלפני טקס הפתיחה, עמר חילץ אותנו מצרה אחרת, כשבמהלך אותו לילה כשהוא אבטח את השבט, הוא תפש שני בדואים, שניסו לגנוב מהשטח שני פנסים גדולים, והוביל אותם לתחנת המשטרה.
עוד אחד מהסיפורים האופניים לעמר, תמיד שם בזמן הנכון וברגע הנכון. 

עידו פרלמן

POWERED BY קידום אתרים
© 2022 כל הזכויות שמורות למשפחת אל-קבץ