האתר לזכרו של עמר אל-קבץ

 

איך בונים את עצמינו מחדש?

איך אוספים את כל החלקים?

איך בונים את עצמינו מחדש?

זה בא פתאום

בא ומכה בך חזק,

אתה נשבר מתפרק ומדגיש מחנק,

וזה לא משתחרר עם הדמעות,

רק ממשיך וממשיך עוד ועוד...

זה כאב אחר לא כמו שאני מכירה

זה כאב ענק שמתחיל מבפנים ועוטף אותך מבחוץ

והוא לא מפסיק,

ואתה צריך להתרגל.

זה כאב שמקשה עליך לעמוד,

ומקשה עליך לחשוב,

כאב שגורם לך להישבר מידי פעם

ולהרגיש כל כך קטן וחסר אונים.

איך אוספים את כל החלקים?

איך בונים את עצמינו מחדש?

 

כשמישהו משמעותי נעלם מחייך,

אתה נאחז בכל זיכרון ובכל דימעה אפשרית על מנת להחיות ולו במעט את הזיכרון היקר הזה.

פתאום, כל האנשים שחינכו אותי, שהטמיעו בי ערכים , שהיו כל כך חזקים והיוו לי דוגמא אמיתית

עומדים לידי חיוורים חסרי חיים וכל כך חסרי אונים.

הלוואי וכוחן של המילים היה יכול לתאר את התחושות העמוקות שאני חשה

הלוואי והעצב ייעלם.

בסופו של דבר, אחרי  כל המילים היפות, כל אחד חוזר וחיי את חייו,

כאלה אנחנו, החיים מושכים אותך אל סמטאותיהם

ואתה נשאר פה בודד,

פתאום, רגע אחד כולם עומדים לידך

שום דבר לא מהווה  כאן מיכשול לנשמה שלך,

להיות מוגנת יחד עם  נשמות נוספות,

וככה יחד

אתה לומד להרגיש את הדבר הזה שאחרי מספר חודשים הופך לאגלי הסגור שתמיד כואב

לפעמים יותר לפעמים פחות

אבל תמיד בפנים יש משהו מציק

שמפריע לך מלהמשיך רצוף

ואתה חייב את העצירה הזו שבה אתה נושם ונרגע ומנסה להבין

או יותר נכון נותן לכאב את מלוא מקומו הדרוש וזה משתק.

עומר

עבר זמן ומידי פעם צפים הזיכרונות,  

וכשאנחנו נפגשים  אנחנו מספרים, ונזכרים  בכל הצחוקים שלך, והכפכפים שלך

והבעות הפנים, והמפעלים בצופים  ופגישות המקריות בעיר ,

 וצפים זיכרונות  משנת השירות והצבא.

כל כך כיף לדבר על התקופה ההיא של כולנו,

ולהזכר בחמימות ובאהבה הפשוטה, בלהט החיים

איך סחפת אותנו ואנחנו אותך,

וכולנו  היינו ביחד...

לזיכרו של עמר, נכתב מכל הלב ועוד יותר

רעות נחמיאס

POWERED BY קידום אתרים
© 2022 כל הזכויות שמורות למשפחת אל-קבץ