אדם מיוחד שתמיד נזכור

היום כשעמר איננו, חשוב לכולנו לזכור אותו, כי הוא באמת היה אדם מיוחד. מי שקרוב אליו יזכור אותו תמיד, ואלה שלא הכירו אותו, יכיר אותו הודות לכל פעולות הנצחה שהחברים עושים לזכרו.
אני מדמיינת לי את עמר מתבונן בנו, זורק חיוך, אפילו צוחק מכל הענין ההנצחה, ואומר שהגזמנו קצת. אם הוא היה בתוכינו ודאי היה לוקח חלק בתוך כל העשיה הזאת, הוא לא היה מאלה המשקיפים מהצד.
בצופים הקימו אנדרטה לזכרו, בכדי שהחניכים שלא הכירו אותו, יראו וישאלו. אני יודעת שתמיד יהיה שם מי שיספר עליו.
הוא אהב מאוד לטייל בארץ, ובטיולים שהחברים עורכים לזכרו אני תמיד רואה אותו בדמיוני מטייל איתנו, עם הפנים המחייכות שלו, ועם אותו מצב הרוח הטוב שהיה לו, כשהוא ליווה אותנו בטיולים.
בדרבי בין הפועל תל-אביב למכבי תל-אביב, שנערך לזכרו הרגשתי שהוא אתנו. כולנו היינו לבושים באדום, צבעה של הפועל תל-אביב, הקבוצה שעמר אהד. במהלך המשחק כולנו עודדנו בצרחות את הפועל, אני ראיתי אותו כל אותו זמן משקיף עלינו צוחק ומבסוט.
לי ברור שבעתיד, כל מי שיהיה לידי ומי שיהיה קרוב אלי, ולא הכיר את עמר, ידע עליו ויכיר אותו. עמר היה חלק מחיי, ותמיד ישאר, ולכן מי שיכנס לחיי יקבל פיסת חיים זו שמחוברת לעמר.
עמר היה בשבילי פשוט מתנה, הוא היה מאלה שעשה תמיד מה שרצה, והשיג תמיד את מה ששם לו למטרה, ובזכות זה הייתי איתו ואני גאה על כך.
עמר, אני בטוחה שאתה נמצא איתנו, שומע ורואה אותנו.
אני רוצה שתדע – שאתה איתי בכל דבר שאני עושה. ואם אני ממשיכה הלאה, זה רק איתך בזכותך ובשבילך.

מיכל גטניו