במקלט הוא לא ישן

בכיתה י``א יצאנו לסמינר של 4 ימים בירושלים. לקראת ערב הגענו לאכסניה, הבנות נכנסו ישר לחדרים, והחלו להתארגן. פתאום שמענו צרחות מכיוון הלובי, זה נשמע כמו איזו הפגנה.
ירדנו למטה לראות מה קורה, שם ראינו את עמר איתן ואריק עומדים וצועקים בטירוף על המחנכת בתיה צוקרמן. את הבנים שלחו לישון במקלט וזה לא היה לרוחם.
שמעתי את עמר אומר לבתיה: ``בשום פנים ואופן אנחנו לא נשארים לישון במקלט, אם אתם לא מוציאים אותנו משם אנחנו הולכים לארגן פה הפגנה``.
המורות היו המומות ונראו חסרות אונים. כששום דבר לא זז, עמר הודיעו לכולם לעזוב את החדרים. אנחנו מיד חזרנו לחדר והוצאנו את כל החפצים שלנו ללובי.
בארוחת-הערב,ישבנו כולם בחדר-האוכל. פתאום עמר נכנס פנה לכולם ואמר: ``אתם לא מתביישים, אתם יושבים ואוכלים פה כשאנחנו זרוקים כמו כלבים במקלט.`` (הוא לקח את זה כל-כך קשה...) ואז כולם קמו ועזבנו את חדר האוכל.
הייתה לו כריזמה, אהבנו אותו, הערכנו אותו והלכנו אחריו.
בסופו של דבר עשינו ישיבה עם המורים, לא לפני שהם צלצלו לביתה של לאה דיסקלוביץ` המנהלת, את איתן ואריק שעשו בלגן נוראי סילקו הביתה ושאר הבנים ועמר בתוכם, שכבר מתו מעייפות, חזרו לישון במקלט.

יעל קרן