החיבוק החם והאוהב בימים קשים

עמר בא לנחם אותי כשישבתי שבעה על אימי. הוא הגיע ביום הרביעי לשבעה וכל-כך התנצל שלא יכול היה לבוא קודם, כי לא שיחררו אותו מהצבא. ואז, הוא עטף אותי בחיבוק חזק. חיבוק כל-כך חם, כל-כך אוהב. החיבוק של יהיה בסדר, אני פה ואת יכולה לנוח ולהרגע.

מאז הוא דאג להתקשר אלי כל יום או יומיים לשאול לשלומי. לראות אם אני צריכה משהו. אם בא לי לצאת קצת או סתם לדבר.
חודש וחצי לאחר השבעה, עמר נפל. עבורי זה היה אבל נוסף. הפעם זה היה בלי החיבוק, ובלי שיחות הטלפון המרגיעות. זה אבל של כאב אין-סופי וגעגוע מתמשך.

יעל קרן