האח של עמר

אני זוכר את ההתרגשות שלפני הפעולה הראשונה, איך עמר עמד והתבונן בי כשלבשתי את מדי הצופים בפעם הראשונה, ואז הוא נטל את העניבה, הראה לי איך קושרים אותה סביב הצוואר, קשר לי אותה, נתן בי מבט, חייך כשהבעה של שביעות רצון על פניו ואמר:`` שלא תעשה שם בעיות...`` כשנכנסתי באותו יום לשבט, שמעתי סביבי לחשושים של חבר`ה מהשכבה הבוגרת ``הנה אח של עמר.``

וכשיצאתי מהפעולה באותו יום שמעתי את המדריך שלי אומר: ``אני מדריך את האח של אל-קבץ`` הייתי כל-כך גאה. התמלאתי בתחושה של בטחון בגלל הייחוס שדבק בי על היותו אחיו של עמר.

רועי אל-קבץ