היינו מאוד שונים

עמר ואני היינו מאוד שונים באופי.
הוא בלגניסט נוראי, אני מסודרת...
אני הקפדתי תמיד על הופעתי. בעיניו נתפסתי תמיד כגנדרנית ומפונקת, הוא לעומת זאת לא העסיק את עצמו בכל מה שקשור לבגדים ולאופנה. ההופעה שלו כמעט ולא הטרידה אותו. תמיד נראה מרושל בלבושו: בקיץ- עם גופיה, כפכפים וכובע אדום של הלייקרס, ובחורף- עם סוויצ`ר של נייק ומכנסי ברמודה.
רק כשהיה יוצא עם החבר`ה לאיזה בילוי או שהיה נפגש עם מישהי, היה משקיע קצת יותר בלבושו. אז, היה הולך לארון של אבא, שולף משם איזו חולצה , בדרך כלל את החולצה האדומה של פולו, היה נכנס אלי לחדר, שואל מה דעתי על הבגדים שהוא לובש ובדרך כלל גם היה מקבל אותה.
בגדים שהייתי מביאה לו מחו``ל או שהייתי קונה לו לימי הולדת תמיד היו לטעמו, למרות שתמיד לגלג על הטעם שלי בלבוש.
עם כל הופעת הרישול שלו, הוא מאוד הקפיד להתבשם בכל מיני ריחות טובים. אבא תמיד דאג לספק לו את כל רשימת הבשמים והאפטיר-שייב שהיה נותן לו בנסיעותיו.
היינו גם שונים במידת הפתיחות שלנו. עמר היה מעט סגור ולא הרבה לדבר ולשתף אותנו בכל מה שקורה איתו. אני דיווחתי בבית כמעט על הכל...
דברים ששעשעו אותו היו לא פעם מעצבנים אותי. לפעמים הייתי נכנסת אליו לחדר ושואלת אותו משהו, אז הוא היה מסובב אלי את הראש במין אדישות כזו, עם חצי חיוך על הפנים, וציניות מעצבנת, ושואל: ``אני מכיר אותך מאיפה שהוא...? או `` תזכירי לי מי את?``

שירה אל-קבץ