מחכה שתגיח מן החשכה

אור גחליליות חיוור מאיר את האדמה
הלילה מלא בכוכבים, שום עבים לא נראים
עמדתי שם מביט אל העל.
מחפש תשובות בכוכבים, שואל שאלות.
מתפלל חרישי, שאולי עוד תגיע, אולי עוד תפתיע.
עבים מרובים החלו מכסים את כיפת הכוכבים,
פתאום רעמה הארץ וגשם ירד על פי תהום.
ישבתי שם מביט אל האופק השחור
כמו מחכה שתגיח מן החשכה.
לפתע ראיתי כוכב שנפל.
בלבי הוא נתן תקווה , סימן,
בגופי הוא תן תחושה
שזה עדין לא נגמר.
לא מן ההר, לא מהעמקים
לא משם תגיח, לא משם תבוא.
אולי תאחר, אולי אתה כבר מת.
מול הסוף עמדתי ולא הבנתי
את חוזק הדברים, את חוזק הקיום
שאתה הוא, אתה הוא חוזק קיומי אנוכי.

רועי פראתי