ארץ ארורה

הארץ הארורה קטפה לי חבר.
אני הולך בתוכה וכועס.
תחושות נקם מתמלאות בי,
כשאני חוצה את גבול האדמה.
עולמות שונים כאן ושם,
נופים קסומים מהולים בדם.
ארץ ארורה אוכלת יושביה.
ואני, כמשחר לטרף,
מבוסס רגלי בשביליה.
תחושת תסכול מצד אחד,
ותחושת גאווה מצד אחר
מובילים אותי אל תוכה,
אל כור מחצבתה.
כדי להרוג, פשוט להרוג ביושביה
שקטפו לי בשם ארצם, חבר.

רועי פראתי