האתר לזכרו של עמר אל-קבץ

אשף האילתורים

את עמר הכרתי כשהגעתי לרכז את השבט ברחובות. באותה שנה הוא היה מרכז צעיר. מאז נרקמה בינינו חברות אמיתית. בסיומה של אותה שנה דַפִי, עֹמר ואני נסענו יחד לסיני, לחוף של מוחמד. רוב שעות היום נחנו, הסתלבטנו ואכלנו טוב, ומדי פעם נכנסנו למים.

עמר לא הסתדר שם עם השגרה וחוסר המעש, כל הזמן הוא שאל ``אז מה העניין פה? מה אנחנו בעצם עושים עכשיו?`` כל הזמן הוא חיפש לעשות משהו.
יום אחד הוא החליט לשדרג למוחמד את המטבח. הוא מצא איזה דיקט, דפק כמה מסמרים ואילתר מדף תלוי, כמה הוא היה מבסוט מההמצאה של עצמו.
ככה מצאנו עצמנו יום אחד צובעים בצבע כחול שידה שרופה של מוחמד שהייתה מונחת לה כך סתם בחוף.
עוד אני זוכר איך הוא אילתר לעצמו יום אחד שירותים משלו. אני לא השתמשתי בשירותים שהיו בחוף עצמו. מצאתי לי בין ההרים פינה והפכתי אותה לשירותים הפרטיים שלי.
כשנודע לעמר שמצאתי לי שירותים משלי, הוא לא הסס הרבה והלך גם הוא לאותו מקום לעשות מה שהוא צריך לעשות. כשהוא חזר משם הוא אמר לי: ``המקרר, באמת מקום טוב, שירותים ממש טובים...``
מסתבר שהוא מצא שם מקרר ישן, ללא דלת, שכוב על גבו, שעמד שם שנים. אני בקושי שמתי לב אליו. הוא קלט מיד את הפוטנציאל... בתוך המקרר הוא אילתר לו את השירותים הפרטיים שלו.

אורן טופות- "סוויץ'"

POWERED BY קידום אתרים
© 2022 כל הזכויות שמורות למשפחת אל-קבץ