מסלול לילה בלי חניכים

את עמר הכרתי בעיקר מהטיולים של השבט כי לפעילויות במהלך השנה כמעט ולא הגעתי.

בטיול חנוכה, יצאנו רק השכב``ג. בלילה האחרון, היינו צריכים לצאת למסלול לילה. היינו נורא עייפים והחלטנו שאנחנו לא יוצאים למסלול.
עמר הגיע והתחיל להעיר אותנו. ``קומו`` הוא קרא. עשינו את עצמנו ישנים ואף אחד לא ענה. הוא הרים את הקול והתחיל פשוט לצעוק ואנחנו לא זזים.
בסוף הוא ועוד כמה מדריכים התייאשו מאיתנו והחליטו שהם עושים את המסלול לבד, בלי חניכים.
כשהם התרחקו התפוצצנו מצחוק.
ממחנה הקיץ זכורים לי הוויכוחים אתו על לקום בבוקר בזמן, או על לנקות את השרותים, מה שלא היינו מוכנים לעשות. על כל העקרונות האלה ואחרים, הוא לא היה מוכן לוותר לנו, ועל זה היו לו כל הזמן איתנו מריבות.

אסתר פתחוב