פרידה ממרכז בוגר

עמר יצא לשנת שרות באור- יהודה בתקופה בה הייתי מרכז הנהגה בצופים. בתוקף תפקידי הייתי צריך לראיין אותו ואת חבריו איתם התעתד לצאת לשנת שרות.
את הפגישה שלי עם עמר אני זוכר היטב. כשהוא נכנס אלי למשרד, ראיתי לפני בחור עם הופעה של ``שלומפר``: לא מגולח ,לבוש בגופיה עם כפכפי אצבע... בלי להרבות בדיבורים הוא אמר לי שהוא רוצה לעשות יחד עם חבריו את שנת השרות שלו באור-יהודה.
התבוננתי בו ושאלתי אותו : ``מה אתה רוצה בדיוק לעשות שם?``
והוא השיב לי באופן נחרץ ``אני רוצה לרכז שם את השבט``
למען האמת באותו רגע היה לי קשה לדמיין את הבחור הזה, בעל המראה המרושל, כמרכז שבט, אבל בדיעבד הסתבר שטעיתי בהערכתי.
בסופו של דבר עמר קיבל את תפקיד ריכוז השבט באור-יהודה, ובמהלך אותה שנה הוא לא רצה להפרד לא מהזיפים שעל פניו, לא מהגופיה ולא מכפכפי האצבע שהפכו לסמל המסחרי שלו.
לא פעם ניסיתי להסביר לו שכמרכז שבט וכאיש ציבור הוא חייב לשפר הופעה, אמרתי לו שהוא צריך להתגלח לפני שהוא נפגש עם הורי החניכים. שהוא צריך להקפיד מעט על לבושו לפני שהוא הולך לשיחה עם ראש העיר. ואז הוא היה מביט אלי מחייך את החיוך הנצחי שלו ושואל בנאיביות :
``אבל למה ליאור? למה זה חשוב?``
עמר פשוט לא הבין מה אני רוצה ממנו. הוא לא הבין מה הקשר בין ההופעה שלו למסרים שאותם הוא מעביר.
מעבר לקשר העבודה שהיה לי עם עמר, הרגשתי שבדמותו ובדמותי היה משהו שהלך יחד. כשהיינו נפגשים לצורכי עבודה, הוא נהג לשאול תמיד שאלות, אני ניסיתי לעזור לו, ולא פעם גם אני שאלתי שאלות וחיפשתי את התשובות אצלו.
ואם אני לוקח משהו מעמר זה בהחלט אותם הדברים שכל-כך אפיינו אותו, ושנשארו בזיכרוני: החיוך שלו, התמימות שהייתה טבועה בו וחדוות הנעורים ששידר לכולנו.
כמי שחנך אותו בישיבות רבות וממושכות היתה עבורי חוויה אמיתית לראות את תהליך התבגרותו. ראיתי איך הוא צומח מעולם הנעורים ועובר לעולם מלא באחריות.
עמר היה טיפוס של אידיאליסט, שהקנה לחניכיו ערכים של התנדבות נתינה, ערכים של שלום סובלנות, קבלת האחר, וערכים של כבוד הדדי.
וכמי שהכיר אותו ואת הלך מחשבתו, אני יכול לדבר בשמו או לתת ביטוי למחשבתו ולומר, שהוא מאוד היה רוצה שאנחנו, בוגרי תנועת הצופים, ניקח את כל אותם הערכים ונשמר אותם בתוכנו.

ליאור כרמל - מזכ``ל תנועת הצופים