הרגישות שלו

לעמר הייתה תלבושת שמאוד אפיינה אותו: מכנסי אדידס קצרים, גופיה, וכפכפי גומי- סנדלי אצבע מאלה שהולכים איתם לים.
הבנות בשבט מאוד אהבו אותו, הן הסתכלו עליו בהערצה.
הוא היה שילוב של אשכנזי-מרוקאי, והוא התחבר אליהן בצורה נפלאה.
פעם הייתה אצלי בבית ישיבת צוות. הגשתי עוגיות שאמי אפתה, כל הזמן הוא אמר שהעוגיות לא משהו, אבל הוא לא הפסיק לאכול...
אני לא הסתדרתי איתו כל-כך, הרבה פעמים היו בינינו חילוקי דעות.
אבל למרות זאת הערכתי אותו מאוד, הערכתי את הדרך בה הוא התנהג והתייחס לאנשים בשבט, הערכתי את הרגישות שלו.
אני זוכרת, כשרבין נרצח, דורית ועמר הכינו טכס לזכרו, במהלך הטכס היה לי מאוד קשה ויצאתי החוצה. עמר ראה שיצאתי, הוא יצא אחרי, ניגש אלי וניסה לחזק אותי בזמן שידעתי שהוא בעצמו לקח את זה כל כך קשה, ושגם לו לא קל.
מאוד הערכתי את היחס הזה שלו אלי, דווקא ברגעים הקשים האלה של שנינו.

מיטל אהרוני