הפכתי למי שמקבלת המון ובקושי מצליחה לתת משהו

הלכתי לפגוש את הוריו של עמר.
חשבתי לעצמי מה אפשר להגיד להם? הרי את בנם הכרתי כל-כך טוב. הוא היה בן בית אצלי במשך שנה שלמה, ואותם כלל לא הכרתי. לא ידעתי אפילו כיצד הם נראים. חשבתי שאם לא נוכל לדבר, אמסור להם את המכתב שהכנתי מראש.
המפגש היה כואב, קשה, אך גם חם ואוהב.
היום אני יכולה להבין בדיוק איך היית כזה מן בחור. הרי אתה בן של חיה ואבי וזה אומר הכול.
עמר,
אני רוצה להודות לך על שנתת לי להכיר אנשים נפלאים, חמים ונעימים וכמה חבל שזה נעשה כך, וכל כך מאוחר, ואתה לא איתנו.
עוד משהו שרציתי לספר לך וכנראה כבר לא אוכל.
כשהגעתם לאור-יהודה החלטנו לאמץ במשפחתנו אחד מכם. נתנו לי את האפשרות לבחור בן או בת. מיד ובלי לחשוב בחרתי בך, שתהיה אח לבני הצעיר אופיר. רציתי שיהיה לו אח בוגר, ואתה ענית על כל הציפיות שרק יכלו להיות לנו.
כאם מאמצת, במקום להרגיש שאני היא הנותנת, היוצרות התחלפו, והפכתי למי שמקבלת המון, ובקושי מצליחה לתת משהו.
תמיד הגעת לביתנו במצב רוח טוב, אף פעם לא היית רעב או עייף, לפעמים רציתי להרגיש קצת אמא ולעשות עבורך משהו. כשהייתי מציעה לכבס לך או להסיע אותך למקום מרוחק קצת, תמיד דחית כל הצעה בחן ובג`נטלמניות. לעומת זאת, היית קשוב ודרוך לכל מה שקורה בביתנו, בשבט ובאור-יהודה. בכל בעיה שהתעוררה מיד הגעת לעזור, ותמיד מלא ברעיונות לפתרון הבעיה.
על כל זה אני רוצה להגיד לך תודה!
תודה לך על שנתת לי ולכל בני משפחתי את הזכות לפגוש ולהכיר בחור מיוחד כמוך. ובלי היסוס ואני בטוחה שאני יכולה להודות לך בשם כל תושבי אור-יהודה על ההזדמנות שנתת לנו ללמוד דוגמא נפלאה להתנדבות, נתינה, שמחת חיים ושלווה, ומה חבל שכל זה נעצר כך פתאום, וכמה קשה להאמין.

תמי נקר