נער מקסים, ושובה – לב

לפני מספר חודשים סיימתי את תפקידי כמרכז תנועת הצופים בישראל.
יש עשרות אלפי חניכים בתנועת הצופים, ולמעשה אי-אפשר להכיר את כולם.
אבל מאמץ מיוחד עשיתי כדי לפגוש ולהכיר את כל משרתי שנת-השרות בתנועה. מעט מדי חבר`ה מסכימים לעשות מעשה של תרומה ``נטו`` למען החברה והנוער בישראל, ולהקדיש שנה מחייהם ולתרום את עצמם, את כל-כולם, בכל בלב ומכל הלב למען המדינה והחברה.
נשמע גבוה? אך הדברים פשוטים ואמיתיים.
בקומונה באור-יהודה פגשתי חברים כאלה, וביניהם עמר.
נער-גבר, שהרשים אותי באכפתיות שלו, במחויבות העמוקה שנטל על עצמו, בהשקעה המתמדת שלו, בנתינה הלא תלויה ובחיוך.
אהבתי לבוא אליהם לביקורים, הם הזמינו אותי לארוחות: בקר, צהריים וערב. אהבתי לבוא אליהם לשבת איתם סביב השולחן, לדבר להקשיב ולהתווכח.
יחד התלבטנו בנושאי הפעילות, המעורבות, באפשרויות להעמקת ההיכרות בין הקומונה ובין הנוער והרשות באור-יהודה.
יחד חלמנו על הצלחה גדולה יותר ב``גיוס`` נערים ונערות נוספים למען ההתנדבות לשנת-שרות. התווכחנו על המקומות בהם התנועה חייבת לפעול ולהמצא.
וזה הרי היה רק אתמול. והיום כבר הכל כל-כך שונה.
עמר בשבילי ישאר נער מקסים, ושובה-לב. אהבתי אותו, והיום אני בוכה עם כולכם.

חנן שטיינפלד - מרכז תנועת הצופים בדימוס