סתם לטייל

ביום חמישי האחרון, הוא התקשר אלי, אמר לי שהוא נשאר בסוף השבוע, והציע לי לבוא למטולה לראות שם את הפריחה. זה היה כל-כך אופייני לעמר, הוא לא קרא לי בשביל להיפגש סתם באיזה מקום, הוא צלצל בכדי שאבוא לראות את הפריחה.
כזה הוא היה.
אני זוכר ימי ששי שהייתי חוזר הביתה אחרי שבועיים בבסיס, או אחרי שסגרתי 21, בקושי הספקתי להגיע הביתה. עמר היה מגיע עם האוטו ומודיע לי: ``בוא נוסעים``. כך מצאנו את עצמנו בהרבה ימי ששי פעם בקצרין, פעם בנחל תבור, כל פעם במקום אחר. היינו מגיעים, לפעמים מטיילים, לפעמים סתם יושבים ומקשיבים לשקט, כאילו מחכים למָשהו...
באחת הרגילות יצאנו כשהיעד - אילת. למעשה כל הנסיעה היינו בדרך לאילת. טיילנו בקטע שבין צומת הערבה להרים שמסביב לאילת. רגילה שלמה בדרך... כשלאילת בעצם כלל לא הגענו.
היום חסר לי חבר מהזן הזה. חבר שמשרה עלי מין שקט כזה, כמו שעמר השרה עלי. חבר שכשהוא קורא לי, אני יודע בבטחון, שהולך להיות מעניין. חסרה לי הספונטניות הזו שהיתה לו, החברות המיוחדת הזו שאי אפשר למצוא אותה אצל אחרים.

רועי פראתי