ופתאום געגוע

נפאל, אוקטובר, 2000

כבר עברו כמעט שנתיים מאז שהלכת ולא חזרת, הרבה זמן. ובזמן הזה קרו לי דברים רבים. אירועים שונים שעיצבו את חיי מאז שנדמת.
ואני לא בוכה, כי אין לי בשביל מה, ואני לא חושב, כי אני רוצה להמשיך...
אבל פתאום בלי לדעת בלי להבין ובלי הזמנה, פתאום געגוע.
ואני פה בנפאל הרחוקה, רחוק מאיפה שהיית, רחוק מאיפה שהיה ביתך, רחוק מן המקום בו נפלת, מן המקום בו נקברת, רחוק ממך.
כאן, ממרחקים אלה, אני כל-כך מתגעגע.
עמר תן לי סימן, כי בעולם הזה אני לא מוצא אותך, תן לי להבין ואולי קצת להרגיש אותך.
כאן, אתה חלק מהעוצמה והמרחב של הנופים המדהימים, ואני רק רוצה שתהיה כאן לצידי.
ושוב געגוע חזק וכואב. עגוע לחבר שאיננו.

רועי פראתי