הארץ הארורה קטפה לי חבר
הארץ הארורה קטפה לי חבר / אני הולך בתוכה וכועס
תחושות נקם מתמלאות בי / כשאני חוצה את גבול האדמה.
עולמות שונים כאן ושם / נופים קסומים מהולים בדם.
ארץ ארורה אוכלת יושביה / ואני, כמשחר לטרף,
מבוסס רגלי בשביליה / תחושת תסכול מצד אחד,
ותחושת גאווה מצד אחר /מובילים אותי אל תוכה,
אל כור מחצבתה / כדי להרוג,
פשוט להרוג ביושביה / שקטפו לי בשם ארצם, חבר.
רועי פראתי