אכפתיות מדהימה

כשעמר היה מרכז השבט באור-יהודה אני הייתי מרכזת צעירה. מהרגע הראשון שנפגשנו הוא נתן לי את התחושה שהוא מאוד מאמין ביכולות שלי. זה נתן לי הרגשה מאוד טובה, הרגשה של המון ביטחון .
פעם כשכל המדריכים יצאו לטיול הכנה לחנוכה, התלבטנו אם לעשות באותו זמן פעילות בשבט. בסופו של דבר החלטנו שחשוב להמשיך בפעילות כרגיל.
אני זוכרת איך עמר ישב אתי, הדריך אותי והסביר לי בדיוק מה לעשות בכל מצב. אם קורה כך, אז לעשות ככה... ואם מישהו פתאום יוצא מהשבט אז לעשות כך וכך...
היה לו חשוב שכאשר הם לא יהיו בשבט, שהכל ילך כמו שצריך.
האכפתיות שלו הייתה פשוט מדהימה. בערב הוא התקשר אלי והתעניין איך הייתה הפעילות? כמה חניכים הגיעו? כמה בוגרים? אם עשיתי ישיבת צוות? ובסוף הוא גם שאל אם היו בעיות.
עמר היה אתנו כל הזמן, גם כשלא היו פעולות. הוא השקיע בנו המון.
היה לו מאוד איכפת מאיתנו, לא רק כחניכים אלא גם כאנשים. תמיד הוא התעניין בלימודים שלנו, בחברים שלנו, ובכלל בכל מה שקורה אתנו.

ליאת שנגונול