ארוחת-צהריים בקומונה

בקומונה הקפדנו לאכול יחד ארוחת-צהריים. לעמר זה היה מאוד חשוב וכשמישהו היה מאחר לארוחה, הוא מאוד כעס.

בשנה זו כולנו למדנו לבשל. אצל עמר זה היה מצליח במיוחד. הוא אהב לבשל, אבל הבלגן שהוא היה משאיר אחריו היה פשוט נוראי. אני חושבת שאם אמא שלו הייתה רואה את הבלגן הזה היא הייתה פשוט מקבלת הלם. כל שניצל קבל אצלו מחבת משלו. לא יאומן בכמה כלים הוא היה משתמש בבישול. תמיד הייתה מריבה מי שוטף את הכלים אחרי עמר. אני לא הסכמתי לשטוף בשום פנים ואופן, כמעט תמיד הייתה זו דריה ששטפה אחריו.

אפרת חממי