עמר איש השלום

את עומר הכרתי כשהגעתי ליק``ל. ימים של לחימה יום-יומית בלבנון.
הקולות העולים מתוך העם לגבי נסיגה מ``רצועת המוות`` חלוקים.
מסביב נהרגים חברים לוחמים. המדינה עמדה לפני בחירות. ביחידה נהלנו המון שיחות בענייני היום, והנושאים הבוערים הפכו מיד לויכוחים לוהטים. ישבנו בצוותא לוחמים צעירים, כבר לא ילדים אך עדין לא מבוגרים. חיים במציאות שבכל רגע חוט חיינו עלול להתנתק, אך ממשיכים ונאבקים על דעותינו כאלו הדבר ישנה את המציאות. הויכוחים שבינינו היו טעונים ברגשות עזים, בכעס, בכאב ותסכול, ואז תמיד היה נשמע קול השלום, קולו של עומר.
בויכוחים על הסכמי שלום, הם נגד, והוא בעד. הם מלחמה ודם, והוא בעד שיחות והסכמים. הם מקשים, והוא עונה. הם צועקים, והוא בדרכו משיב ברוך ושלווה.
כאשר שאלו את עומר בשביל מה אתה בכלל נלחם? תמיד השיב: ``אני נלחם בכדי להשיג קצת שקט במדינה, כדי להשיג שלום.``
כזה הוא היה, איש השלום.
בו התקיים המשפט:
``היה מתלמידיו של אהרון אוהב השלום ורודף שלום``
``עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו``
נוח בשלום עמר, איש השלום.

שי אמרוסי