בסיור בתל פאחר

ביום שלישי ה-2 לפברואר יצא חפ``ק המפקד לטיול ברמת הגולן.
11 איש דחוסים ב-2 רכבים שמחים וצוחקים מגיעים להר בנטל. מתצפתים על קונטרה, רמונית, ועמק הבכא. מש``קית החינוך מסבירה ושואלת שאלות. עמר מפתיע את כולם בידע מדהים ומדויק על כל מקום, ומשיב על הכל בדייקנות.
בכפר מסעדה אוכלים ארוחת-צהריים. נהנים מהשמש וממשיכים לקלעת נמרוד. שומעים את הסיפור על המקום, רודפים אחרי שפני סלע ומסיירים בסביבה, כשלאורך הסיור עמר אוסף בדלי סיגריות הפזורים בשטח.
משם מגיעים לתל-פאח`ר. מוצב סורי עד למלחמת ששת-הימים שהפך לאחד מסמלי הקרב על כיבוש רמת-הגולן. אנחנו מחנים את הרכבים ומתקדמים לעבר המוצב. לרגע נעצרים על-יד האנדרטה שהוקמה לזכרם של עשרות חיילי גולני, שנפלו בקרב הקשה על המוצב, ואז עמר קורא לי, כולו נרגש וכועס:
``תראה את כל הזבל שיש פה, דגלים קרועים, אנדרטה מושחתת, אבוקות נר נפולות על הרצפה.`` ממשיכים לכיוון המוצב, ואז רואים את דגל ישראל מתנופף קרוע בחצי התורן.
עמר כבר לא יכול לעמוד בזה ואומר לי כי כבר עדיף שבכלל לא יהיה דגל. הוא מוריד אותו, מקפל ומניח על טנק סורי ישן.
``אתה יודע מי נילחם פה?`` הוא שואל וממהר לענות: ``אבא שלי``.
לפני שעזבנו עמר מתעקש לצלם את המקום ואמר לי שצריך לדאוג לטיפוח המקום באופן הכי מהיר שאפשר.
27.2.99 מוצאי שבת. עמר ניגש אלי ואומר לי שהכין ציוד קשר כוננות שיהיה ברכבים למקרה שניתקע מחר.
שעה לאחר מכן, 12 שעות לפני היציאה לסיור ממנו לא חזר, מוסר בידי מכתב שכתב בעקבות הטיול לרמת-הגולן ומבקש ממני שגם ארז יקרא אותו.
ארז קרא, הניף את אגודלו כמרוצה מההתיחסות וההעזה ונתן את אישורו למכתב.
עמר העביר את המכתב לפקידות הלשכה של ארז בבקר יום ראשון, הן לא הספיקו לשלוח את המכתב.
יום ראשון ה- 28.2 השעה- 11:48 פיצוץ עז נשמע בכל הגיזרה.
ארבעה מהטובים שלנו נהרגים וביניהם אתה עמר חייל שלי.
אנחנו תמיד כותבים על מי שהיו, אבל הכאב האמיתי הוא בגלל מי שכבר לא יהיו.
עמר,
כה רבים וטובים הזיכרונות שיש לי ממך. כה גדולים, עמוקים וכואבים הגעגועים. הכאב ממאן לדעוך, הוא אף הולך ומתחזק ככל שהזמן עובר. דמותך, החיוך והצחוק שלך איתי כל הזמן.
עמר תגיד לי אתה, מה עושים עם חבר שכמותך? שלא שם ולא פה? שהיה ואינו, ובכל זאת ישנו?
עמר - תגיד לי אתה.

אהרון ברדה