הרגיש במעטה של האדיש

בקומונה עמר שיחק אותה אדיש, כאילו לא איכפת לו מכלום, תמיד נראה רגוע,
אחד שאינו מתעצבן בקלות... שלא מתלהב מכל שטות... כזה שלא יוצא אף
פעם מהכלים...
אך למעשה הוא בכלל לא היה כזה, הוא השקיע בכל, כל דבר שעשה היה
במלוא הרצינות, הוא ידע לשמור על קשרים עם כל החברים שלו, בקשר בינינו
הוא השקיע את הנשמה, "הווי קומונה" קראנו לזה, הוא דאג תמיד שנפגש גם
מחוץ לקומונה, שניסע יחד לטיולים...
אחרי שנת - השרות כשכל אחד הלך לו לדרכו, הוא המשיך לשמור על קשר עם
כולנו, ביום הולדת האחרון שלו, בינואר, הוא שלח לכל אחד מאיתנו מכתב
אישי, מושקע ומודפס , הוא הזכיר לנו שיש לו יום הולדת, הוא כתב שהוא מזמין
אותנו אליו הביתה ושהוא מצפה לראות את כולנו בלי התחמקויות...
כולנו הגענו, חוץ מיוני שנשאר בצבא, חודש אחרי זה הוא נהרג.

דורית קרן