אני מתגעגע אליך בן

הזמן חולף לו, ומאותו רגע נורא שנעלמת לנו פתאום אני מוצף באין סוף תחושות של כאב, כאב של געגוע, געגוע לרגעים שהיו לנו יחד, והכאב הזה לא מרפה, הוא לא מרפה אפילו לשעה אחת במהלך היום.
אינני יודע איך זה, ולמה, אך בכל מקום שאני נמצא וכל מה שאני עושה, פתאום אתה מגיע אלי ומציף אותי. לפעמים אני מנסה לדחוק את המחשבות, את החנק הזה העולה בגרון, אבל הגעגוע, איתו אני לא מצליח להתמודד.
כמעט כל דבר שאני עושה מזכיר לי אותך. בנסיעה אני רואה אותך, כאן אספתי אותך, פה הורדתי אותך, כאן אספנו איזה חבר שלך...
הרבה שירים שנהגת להאזין להם, תוכניות טלוויזיה שאהבת, סדרות שהקלטת והיום משודרות שוב, הכל מזכירים לי אותך.
כמה אתה חסר לי כשאני צופה במשחקי הפועל תל-אביב. אני נזכר במשחקים שנהגנו לראות יחד בבית או במגרש. חסרה לי השותפות הזו שלנו לגורל הקבוצה. צעקות השמחה שלך בכל הבקעת גול, או להבדיל הדיבורים על מהלכי הקבוצה אחרי ההפסדים.
בבית מדברים עליך כאילו רק אתמול היית פה. עם חברים שלך שהפכו לחברים שלנו מתבדחים לפעמים על כל מיני דברים מצחיקים שעשית.
מאכל של אמא שאהבת לאכול, או מסעדה שאהבת, כל אלה ממלאים אותי שוב ושוב בגעגועים אין סופיים אליך.
כל-כך הרבה שינויים פוליטיים התרחשו מאז שאתה לא פה, וכל הזמן אני מדמיין לעצמי מה היית אומר ואיך היית מגיב. אני יודע שלא היית מאלה שיושבים על הגדר.
אתה לא יודע כמה חסרת לנו בשמחות המשפחתיות שהיו לנו. שירה התחתנה וילדה את ליהיא. כמה עצוב שהיא תכיר אותך רק מהתמונות ומהסיפורים.
לפעמים אני גם שמח, אך זה כבר לא אותו דבר, זו כבר לא אותה שמחה אמיתית ומושלמת, זו לא אותה שמחה ללא סייג, שלוחת הרסן כפי שידעתי פעם כשהיינו כולנו יחד.
המחשבות עליך לא מרפות, וככל שחולפים הימים הגעגוע אליך הולך ומתעצם, ועם זה אני לומד לחיות, עם בן שאיתי כל הזמן, איתי ואיננו.

אבא