שנינו לבד ליד הבית של לאח`ד

כשארז היה נכנס לפגישה עם קציני צד``ל, עמר הקשר, ואני החובש, נשארנו בחוץ ליד מכשירי הקשר שבמכוניות, בכדי לקבל את ההודעות.
עמר ואני נטו. זמן איכות של שיחות בארבע עיניים על כל נושא שבעולם. שיחות רציניות ופחות רציניות. לפעמים צחקנו לפעמים השתטנו. מדי פעם היה קוטע את השיחות האלה איזה צלצול טלפון, והייתי שומע אותו עונה: ``כספיתון קודקוד מדבר...`` הוא היה מקבל את ההודעה, נכנס פנימה לחדר, מעביר לארז מה שצריך ואחר-כך היינו ממשיכים בשלנו.
לפעמים היינו משחקים שח-מט. אני לא טוב בשח. תמיד כששיחקו יחד הייתי מפסיד, אבל זה לא מנע ממני בתחילת כל משחק להגיד לו: ``בוא אני אקרע אותך עכשיו`` ואז הוא היה מגייס את כל כולו כדי שחס ושלום לא אביס אותו.
השעות האלה שלי עם עמר, נשארו בזכרוני כחוויה אישית נעימה. למדתי להכיר את האיש, התחברתי אליו, בהרבה דברים היינו באותו ראש. הרגשתי תמיד שיש בינינו הערכה הדדית.

טל אנגלר