הוא לא ...

הוא לא יגיע לחתונה של שרון ויונתי,
הוא לא יצא לטיול של סוף השנה,
הוא לא יראה את חגיגית המילניום.
את הצבא הוא לא יעזוב לעולם,
הוא לא יתחתן, לא יגדל ילדים,
אנחנו לא נתקשר אחד לשני
ולא נצא בימי שישי.
הוא לא יחווה את משבר גיל הארבעים,
גם לא את החמישים והשישים.
לא יהיו לו רצונות, מחשבות, הגיגים ודעות
לא תהיה לו חברה, והוא לא ילמד לעולם.
בעצם צריך להודות, הוא לא יעשה כבר כלום, הוא מת.
הוא מת, והוא נדם, הוא שוכב ומעליו גינת ירק.
שם בקור המקפיא.
כאן בחום המאדים, הוא מרגיש והוא מבין,
הוא יודע, מה שאני אינני מודע לו.
נותר לי רק להתגעגע ולחכות אולי ביום מן הימים
גם אני אבין את מה שעמר כבר הגשים.

רועי פראתי